סדרת Behringer BM: האגדה של Moog חוזרת בחמישית מחיר

יש ציוד שנעלם מהשוק והופך למיתוס. סדרת ה-Moogerfooger של Moog היא בדיוק זה: קופסאות עץ ומתכת קסומות שיצאו מהייצור ב-2018, והמחירים שלהן בשוק היד שנייה טיפסו מאז לגבהים שהוציאו אותן מהישג ידם של רוב המוזיקאים. פדל דיליי בודד יכול לעלות היום יותר מגיטרה טובה.

ואז הגיעה Behringer עם סדרת ה-BM – חמישה פדלים אנלוגיים שמשחזרים את הקלאסיקות האלה, בפחות מעשירית מהמחיר.

בכתבה הזאת נסביר מה היו ה-Moogerfooger המקוריים, מה כל אחד מחמשת הדגמים עושה בפועל, ובעיקר – את מה שהופך את הסדרה הזאת למיוחדת באמת: היכולת של הפדלים לדבר אחד עם השני.

מאיפה זה בא: הסיפור של ה-Moogerfooger

בשנת 1998 השיק Bob Moog – האיש שהמציא את הסינתיסייזר המודרני – שני פדלים תחת החברה שלו: MF-101 Low Pass Filter ו-MF-102 Ring Modulator. הרעיון היה פשוט ורדיקלי: לקחת מעגלים אנלוגיים אמיתיים מתוך הסינתיסייזרים המודולריים של Moog משנות ה-60 וה-70, ולארוז אותם בקופסה שגיטריסט יכול לשים על הרצפה.

ה-MF-101, למשל, אינו "פילטר בהשראת Moog" – הוא ה-Ladder Filter בעל ארבעת הקטבים, אותו מעגל שעליו רשם Bob Moog פטנט ב-1968 ושאחראי לצליל השמן והעגול של ה-Minimoog.

לאורך השנים התרחבה הסדרה לכ-20 וריאציות. אלה היו מהמוצרים האחרונים ש-Bob Moog פיתח לפני מותו ב-2005. באוגוסט 2018 הודיעה Moog על סיום הייצור – בעיקר בגלל קושי גובר בהשגת רכיבים אנלוגיים נדירים (במיוחד שבבי ה-BBD של הדיליי).

מה שהפך את הסדרה לפולחנית זה לא רק הצליל,אלא גם שפע כניסות ויציאות ה-CV בגב כל יחידה שאפשרו לחבר את הפדלים זה לזה ולסינתיסייזרים מודולריים. הם לא היו אפקטים – הם היו כלי נגינה.

בין המשתמשים הבולטים: John Frusciante (שהשתמש ב-MF-101 בצליל הרוטט של "Dani California"), Josh Homme, Thundercat ו-The Edge.

חמשת הדגמים: מי מול מי

Behringer שמרה על היגיון מספור שקוף. הנה המיפוי המלא:

בכל חמשת הדגמים Behringer הוסיפה MIDI ו-USB-C – משהו שלא היה בכל המקוריים, ושהופך אותם לרלוונטיים הרבה יותר בסטודיו מודרני.

BM-11M Low Pass Filter – הבסיס

פילטר לואו-פאס בעל אופי Moog קלאסי, עם Envelope Follower מובנה שגורם לפילטר "לנשום" לפי עוצמת הנגינה. זהו האפקט שמייצר את הצליל הפאנקי של auto-wah, אבל גם סוויפים איטיים ועמוקים על סינתי או על מכונת תופים.

בקרות מרכזיות: Cutoff (תדר החיתוך), Resonance (הדגשה סביב תדר החיתוך – בכמות גדולה זה מייצר את ה"צווחה" האופיינית), Drive (הגברה בכניסה עד סטורציה), ומתג בין 2-Pole (12dB – עדין) ל-4-Pole (24dB – התקיף והמוכר).

BM-12 Ring Modulator – האופי הניסיוני

רינג מודולטור מכפיל את האות הנכנס בתדר של אוסילטור פנימי, והתוצאה היא תדרים לא-הרמוניים: פעמונים, צלילים מתכתיים, טרמולו וצליל "רובוטי" קלאסי.

בטווח תדרים נמוך הוא מתפקד כטרמולו רועד ונעים; בתדרים גבוהים הוא הופך לכלי סאונד-דיזיין אגרסיבי. ה-Drive פועל גם כשהאפקט כבוי, כך שהיחידה משמשת גם כפריאמפ בעל אופי.

BM-13 Phaser – הכי מוערך בסדרה

פייזר אנלוגי הניתן להחלפה בין 6 ל-12 שלבים. שישה שלבים נותנים פייזר "רגיל" ומוכר; שנים-עשר שלבים מייצרים את הסוויפ העמוק, השמנוני והמרחבי שאיפיין את ה-MF-103 והפך אותו לחביב המפיקים.

טווח ה-LFO רחב במיוחד – מתנועה כמעט עומדת ועד לקצב שבו הפייזר מתחיל להישמע כמו מודולציית תדר.

BM-14M Analog Delay – דיליי אנלוגי אמיתי

לא אמולציה דיגיטלית: הפדל משתמש בשבבי BBD (Bucket Brigade Device), אותה טכנולוגיה של הדיליים האנלוגיים הקלאסיים. המשמעות היא חזרות שמתעמעמות ומתחממות בכל סיבוב, במקום עותקים סטריליים.

מה שהפך את ה-MF-104M למיוחד היה ה-LFO על זמן הדיליי: אפשר לאפנן את זמן ההשהיה ולקבל קורוס, פלנג'ר, וכשמעלים את ה-Feedback – כאוס מוחלט בסגנון טייפ-אקו מקולקל. ב-BM-14M יש שש צורות גל ל-LFO, Tap Tempo, פונקציית Spillover (זנב הדיליי ממשיך גם אחרי כיבוי) וכניסת MIDI.

BM-15M Resonance Filter – הכלי הריתמי

היחידה הכי חריגה בסדרה, ומקורה ב-MuRF (ראשי תיבות של Multiple Resonance Filter Array). מדובר בשמונה פילטרים band-pass שנפתחים ונסגרים בתבניות ריתמיות מסונכרנות, ויוצרים אפקט "חתוך" ופועם שאי אפשר לשחזר עם פדל רגיל.

יש שני בנקי תדר – Bass ו-Mids – ויציאה סטריאופונית, כך שהתבניות מתפרשות על פני התמונה הסטריאופונית. כניסת ה-MIDI מאפשרת סנכרון מלא ל-DAW.

=שווה לדעת: הדגם הושק בתחילה בשם "MuRF Box", והוסר במהירות – ככל הנראה בשל סוגיית סימן מסחרי. הוא חזר בספטמבר 2025 תחת השם Resonance Filter, ללא שינוי בפונקציונליות.

הלב של הסדרה: איך הפדלים מתחברים זה לזה

בפדל אפקטים רגיל, סיבוב כפתור הוא פעולה ידנית. ב-Moogerfooger – ובסדרת ה-BM – כמעט כל פרמטר מרכזי ניתן לשליטה באמצעות מתח בקרה (Control Voltage, או CV). במילים אחרות: אפשר "לסובב" כפתור באמצעות אות חשמלי שמגיע ממקור חיצוני.

מה זה מאפשר בפועל:

1. דוושת Expression. חיבור דוושה פשוטה (למשל Moog EP-3) לכניסת ה-Cutoff של ה-BM-11M הופך את הפילטר ל-wah ברגל, עם רזולוציה ותחושה שאין לפדל וואה סטנדרטי.

2. פדל אחד שולט בפדל אחר. ל-BM-12 וה-BM-13 יש יציאת LFO Out. מחברים את יציאת ה-LFO של הפייזר לכניסת ה-Cutoff של הפילטר – וכעת שני הפדלים נעים יחד, מסונכרנים לחלוטין, ומייצרים תנועה שלא ניתן לקבל משני אפקטים נפרדים.

3. הדינמיקה שלכם כמקור מודולציה. ה-Envelope Follower של ה-BM-11M מוציא מתח שמייצג את עוצמת הנגינה. מחברים אותו לכניסת ה-Frequency של ה-BM-12, וכעת עוצמת הפריטה שלכם קובעת את תדר הרינג מודולטור. הפדל מגיב לכם, לא רק לכפתורים.

4. אינטגרציה עם סינתיסייזרים מודולריים. אפשר לחבר LFO או מעטפת מסינתי סמי-מודולרי (Behringer Neutron, Crave, Moog Mother-32) או ממערכת Eurorack ישירות לתוך הפדלים.

שתי הערות טכניות חשובות לפני שמתחילים לחבר

חיבורים: כניסות ויציאות ה-CV הן 6.3 מ"מ TRS – אותו תקן של Moog המקורי, כך שכבלים ודוושות של Moog מתאימים פיזית. מערכות Eurorack עובדות ב-3.5mm, ולכן נדרשים מתאמים או כבלי 3.5mm↔6.3mm" (זולים וזמינים).

מתחים: רוב כניסות ה-CV מצפות לטווח של 0 עד 5+ וולט. שימו לב ששני דברים עלולים להפתיע: מקורות CV מסוימים ב-Eurorack הם דו-קוטביים (±5V) – החצי השלילי פשוט לא ישפיע; ובנוסף, כניסת ה-Cutoff של ה-BM-11M מוגדרת לטווח של 0 עד 10 וולט, כלומר דוושה או מקור CV בתקן 0-5V יסובבו אותה רק על פני חצי מהטווח. זה לא פוגם בשימוש, אבל כדאי לדעת מראש כדי לא לחשוב שמשהו תקול.

עד כמה זה באמת נשמע כמו המקור?

התשובה הכנה: תלוי בדגם.

ה-BM-13 (פייזר) וה-BM-12 (רינג מודולטור) זוכים לשבחים רחבים, וההשוואות המקצועיות מראות שהם קרובים מאוד לצליל המקורי ומגיבים באופן דומה לשליטת CV.

ה-BM-14M (דיליי) קרוב, אך לא זהה – ההבדלים נשמעים בעיקר באזורי ה-Feedback הקיצוניים ובאופי הכאוס. עבור רוב השימושים המוזיקליים זהו הבדל שקשה לזהות במיקס.

בנוסף, איכות הבנייה אינה זהה למקור – פנל העץ והמתכת של Moog היה ברמה אחרת. מנגד, מדובר בהפרש מחיר של פי חמישה עד פי חמישה-עשר.

יש גם ויכוח לגיטימי בקהילה סביב עצם השכפול. כדאי לציין ששני הצדדים מיוצגים: מצד אחד, זו העתקה של עיצוב של חברה אחרת; מצד שני, Moog הפסיקה את הייצור לפני שנים, ומחירי היד-שנייה הוציאו את הצליל הזה מהישג ידם של רוב המוזיקאים.

לסיכום

סדרת ה-BM היא לא "עוד חמישה פדלים". זו מערכת. כל יחידה עומדת בפני עצמה כאפקט אנלוגי מלא-אופי, אבל הערך האמיתי נפתח כשמתחילים למתוח כבלי CV בין היחידות ולבנות שרשראות מודולציה שמגיבות לנגינה שלכם.

לפני שבע שנים זו הייתה השקעה של אלפי דולרים. היום זו נקודת כניסה סבירה לכל מי שרוצה להבין למה Bob Moog היה מי שהיה.