מהם סוגי הפסנתר והקלידים הקיימים ומה שימושם?
היצע האפשרויות שעומד בפני קלידנים בימינו הוא רחב מאי-פעם. אם בעבר כל מי שרצה לנגן בקלידים נאלץ לרכוש כלי עץ כבד ומסורבל שתופס פיסת נדל"ן לא מבוטלת בחדר – הלוא הוא הפסנתר האקוסטי, הרי שהיום תמצאו כלי מקלדת דיגיטליים עם עשרות, מאות ואפילו אלפים של סוגי צליל שונים שגודלם ומשקלם הם כאין וכאפס לעומתו.
הסוגים השונים של כלי המקלדת שעומדים לרשותינו כיום פותחו בנקודות שונות במהלך ההיסטוריה, כל אחד עבור מטרות שונות במקצת. חלק מהמקלדות תוכננו להעניק את היצע הפונקציות הרחב ביותר באריזה הקומפקטית ביותר, כדי להוות תחנות עבודה רב-שימושיות עם ניידות קלה בדרכים למוזיקאים מופיעים. אחרות נבנו במיוחד במארזי עץ מסיביים מהודרים שנועדו לשמר את האלגנטיות שבהצבה של פסנתר אקוסטי כרהיט בבית.בין אם אתם חובבים שעושים את צעדיהם הראשונים בעולם הנגינה או קלידנים מנוסים עם רפרטואר עשיר, היכרות בסיסית עם כלי המקלדת הנפוצים ביותר תעניק לכם הבנה עמוקה יותר של הכלים העומדים בפני המפיק המוסיקלי שתסייע גם בנגינת מוזיקה של אחרים וגם ביצירת מוסיקה מקורית. בפסקאות הבאות נספק סקירה של כל אחד מסוגי הקלידים הנפוצים ביותר במוזיקה מודרנית.
תוכן עניינים
הקדמה
פסנתר אקוסטי
פסנתר כנף
פסנתר קיר
פסנתר חשמלי
Wurlitzer Electric Piano
Fender Rhodes
Hohner Pianet
Hohner Clavinet
פסנתר דיגיטלי
פסנתר נייד
סנתר במה
פסנתר רהיט
אורגן חשמלי
Hammond Organ
Vox Continental
Farfisa Organ
אורגנית
תחנת עבודה
סינטיסייזר
מקלדת שליטה
איך מתקדמים מכאן?
סוגי קלידים
פסנתר אקוסטי – כשאומרים את המילה "פסנתר", קרוב לודאי שעולה בראשכם תמונתו של הפסנתר האקוסטי. כלי גדול וכבד מעץ שהומצא לפני מעל 300 שנה ומייצר צליל על ידי מערכת של פטישים שמכה בסדרה של מיתרי מתכת עבים בכל פעם שלוחצים על הקלידים. אך גם פסנתרים אקוסטיים מתחלקים ל-2 משפחות עיקריות:
פסנתר כנף (Grand Piano) – הוא עיצוב הפסנתר המקורי, לפיו כל המסגרת ומערכת המיתרים של הפסנתר מוצבת במאוזן, ולכן הוא נוטה להיות נמוך וארוך. הוא מגיע בכמה וכמה גדלים סטנדרטיים, הקטן מביניהם הוא ה-Petite Grand שנע בין 135 ל-150 ס"מ בקירוב והגדול ביותר הוא ה-Concert Grand שאורכו נע סביב ה-2.75 מ'. רבים סוברים כי עיצוב פסנתר הכנף כשלעצמו נעלה על כל שאר הסוגים ותמיד יישמע טוב יותר, והעיצוב הייחודי שלו הפך אותו פופולרי בסרטים, שידורי טלוויזיה והופעות. אך האמת היא שהצליל של הפסנתר והרושם שהוא משאיר עלינו כנגנים או מאזינים תלוי במשתנים רבים ביניהם איכות הרכיבים והבנייה אך במידה רבה גם גודלו – או ליתר דיוק, גודל של משטח ה-"Soundboard" הפנימי שלו, אורך המיתרים וכדומה. בגלל שפסנתרי כנף נוטים להיות גדולים ויקרים יותר משאר הסוגים, הם אכן עשויים להשאיר רושם עז יותר על המאזינים
פסנתר קיר (Vertical Piano) – הוא פסנתר שפותח מאוחר יותר כתשובה הקומפקטית לפסנתר הכנף. המיתרים שלו מתוחים על גבי לוח המוצב במאונך וכך בנויה גם מערכת הפטישים, כך שהוא נוטה להיות גבוה יותר מפסנתרי כנף אבל עדיין תופס פחות נדל״ן בחדר. באופן טבעי, הפסנתר הזקוף פופולרי יותר לשימוש ביתי, להצבה בחדרי חזרות או באולפנים עמוסים. אך גם פסנתרים זקופים מתחלקים למספר קטגוריות, בינהן ספינט (Spinet) הקטן ביותר, עם גובה שנע בין 91.5 ל-96.5 ס"מ בקירוב – המהווה בחירה פופולרית של קלידנים שלא רוצים לוותר על כלי אקוסטי אמיתי אך מוגבלים מבחינת מרחב בחדר העבודה. פסנתרי סטודיו (Studio Piano) הם גדולים יותר מספינט עם מידות שנעות בדרך כלל בין 114 ל-122 ס"מ בקירוב ומהווים את הסוג הנפוץ ביותר באולפנים, בתי ספר למוסיקה וכדומה. בראש הרשימה עומד הפסנתר הזקוף המקורי (Upright Piano) שגדולו נע בין 127 ל-152.5 ס"מ בקירוב. אם קיבלתם פסנתר בירושה מסבא או סבתא, כנראה שהוא היה פסנתר זקוף. הם נשמעים מעולה ועם טיפול מוקפד ישארו שמישים עשרות ואפילו מאות שנים קדימה.
פסנתר חשמלי – מה שנהוג היום בעברית לכנות "פסנתר חשמלי", הוא למעשה פסנתר עם מחשב קטן בנוי בתוכו והמונח הנכון עבורו הוא "פסנתר דיגיטלי" (עוד על זה בהמשך). אך גם לפני עידן הדיגיטל נעשו מספר נסיונות להפוך את הפסנתר האקוסטי הרגיל לכלי נגינה חשמלי, עם כמה דגמים בולטים שיצאו כבר ב-1929, 1937 ו-1939. עד היום ניתן למצוא פסנתרים אקוסטיים מלאים שכוללים הגברה חשמלית מובנית ואחרים שמזכירים יותר את אופן הבנייה של גיטרה חשמלית בהשוואה לגיטרה קלאסית או אקוסטית. סביב שנות ה-40', -50', 60' ו-70' יצרניות כלי נגינה רבות ביקשו לייצר אלטרנטיבה חשמלית זולה וקומפקטית יותר מהפסנתר האקוסטי שהיה נפוץ עד אז. התוצאה הייתה אסופה של כלי נגינה שעושים שימוש במערכות שונות ומגוונות עם אופן פעולה המזכיר פסנתר אך מידות פיזיות צנועות יותר, כאשר חלקם התחבבו על הקהל עד כדי כך שעדיין ניתן לשמוע אותם במוזיקה בת ימינו. ברשימה הבאה פירטנו על כמה מהפסנתרים החשמליים הבולטים מהשנים האלו, שתוכלו למצוא באולפנים עד עצם היום הזה והצליל הייחודי שלהם הפך לסטנדרט שמשולב כמעט בכל כלי מקלדת אלקטר
Wurlizter Eelectric Piano – חברת Wurlitzer החלה לייצר פסנתרים חשמליים באיזור אמצע שנות ה-50', שנודעו גם בכינוי "וורלי". הכלי עשה שימוש בפטישי לבד וקני פלדה במקום מיתרים, שמוגברים על ידי מערכת אלקטרו-סטטית. הצליל הייחודי של פסנתרי Wurlitzer מזכיר ויברפון ונשמע מתוק ונעים כאשר מנגנים חלש או חלול ומהדהד בנגינה חזקה. הוא היה בשימוש בהקלטות של אמנים בין-לאומיים רבים מהשורה הראשונה ביניהם Ray Charles, Supertramp, Steely Dan, The Carpenters, Joni Mitchell ועוד.
Fender Rhodes – הוא כלי נגינה עם 73 או 88 קלידים שפותח על ידי Harold Rhodes בשנות ה-70', כתחליף קומפקטי לפסנתר. בדומה לפסנתר האקוסטי, גם מערכת ייצור הצליל של ה-Rhodes כוללת פטישים אך עושה שימוש בשיניים דקות ממתכת במקום מיתרים, כאשר ליד כל שן מוצב רכיב הגברה אלקטרו-מגנטי (Pickup). התוצאה היא צליל המזכיר במידה רבה צלצול פעמונים, מלא יותר מהצליל האופייני ל-Wurlitzer, עם זמן דעיכה (Sustain) ארוך יותר ומעט יותר פאנצ' כאשר מנגנים חזק. ה-Rhodes הפך עם השנים לאגדה בקרב קלידנים, ושימש אין ספור אמנים מפורסמים ביניהם Elton John, Stevie Wonder, The Beatles, Herbie Hancock ו-Billy Joel.
Hohner Pianet – כלי נגינה עם 60 או 61 קלידים שיוצר על ידי הונר בין שנות ה-60' לשנות ה-80'. גם הוא תוכנן מתוך כוונה להוות אלטרנטיבה לפסנתר האקוסטי. אופן הפעולה של ה-Pianet השתנה מעט לאורך שנות הייצור שלו, אך הוא מזכיר בהרבה את ה-Wurlitzer עם קני מתכת במקום מיתרים, פדים שעשויים עור וקצף (Foam) המשמשים כפטישים והגברה אלקטרו-סטטית פנימית. הדגמים הראשונים נשמעו דומה מאוד ל-Wurlitzer אולם מעט בהירים יותר ובעלי זמן דעיכה (SustaIn) קצר יותר. דגמי ה-Pianet T שיצאו מאוחר יותר עשו שימוש בפדים מסיליקון ומערכת הגברה אלקטרו-מגנטית, מה שהעניק להם אופי עדין יותר שמזכיר במידת מה את ה-Fender Rhodes. בין המשתמשים של ה-Hohner Pianet במהלך השנים תמצאו שמות גדולים כמו The Beatles, The Zombies, Roxy Music, Genesis ו-ZZ Top.
Hohner Clavinet – כלי נגינה חשמלי שיצא לראשונה ב-64', ותוכנן להוות גרסא חשמלית "קלאוויקורד" – כלי מקלדת אירופאי עתיק שמזכיר בצורתו פסנתר אך משתמש בלשוניות מתכת המתחככות במיתרים במקום פטישים. ה-Clavinet פועל באופן דומה אך כולל גם הגברה אלקטרו-מגנטית פנימית. הצליל הבהיר והחד שלו עבר לעתים קרובות דרך אפקטים Phaser ו-Wah-Wah והוקלט לאין-ספור הפקות Funk, Jazz, Raggae, Rock ו-Soul, כאשר בין המשתמשים הבולטים לאורך השנים תמצאו את Stevie Wonder, Bill Withers, Pink Floyd, Led Zeppelin, The Eagles ו-Billy Preston.
פסנתר דיגיטלי – הוא הכלי שנהוג כיום לקרוא לו בישראל "פסנתר חשמלי", על אף שבניגוד לפסנתרים החשמליים של שנות ה-60' וה-70' הוא איננו פועל באמצעות מנגנון מכני כלשהו המערב פטישים או מיתרים. במקום זאת, הם מייצרים צליל באופן דיגיטלי עם מעין מחשב קטן הבנוי בתוך המארז. לעתים קרובות, פסנתרים דיגיטליים עושים שימוש בדגימות מוקלטות מפסנתרים אקוסטיים אמיתיים כדי להעניק סאונד ריאליסטי. באופן טבעי, האתגר העיקרי בתיכנון גרסא דיגיטלית של פסנתר אקוסטי הוא יצירת חווית נגינה שתרגיש אותנטית עבור נגני קלידנים מנוסים. כדי להתגבר על הבעיה הזו, יצרניות של פסנתרים דיגיטליים משלבות במוצרים שלהן מנגנונים מכניים כבדים כדי לנסות ולחקות את תחושת הפטישים ומנועי צליל מחוכמים שמגיבים בדינמיות לסגנון הנגינה של הקלידן. הפסנתרים הדיגיטליים המוצלחים יותר בימינו מגיעים לרמת צליל ואמינות שמתחרה בפסנתרים האקוסטיים המקוריים, אך הם כוללים מספר יתרונות משמעותיים, ביניהם: הם אינם דורשים כיוון כל מספר חודשים, כוללים עשרות סוגי צליל באריזה אחת, פונקציות שימושיות כמו מטרונום מובנה או ליווי אוטומטי, בנויים במידות קופמקטיות ובעלי משקל נמוך יותר.
פסנתרים דיגיטליים מתחלקים לכמה סוגים עיקריים:
פסנתר נייד – פסנתר דיגיטלי שתוכנן לתפוס כמה שפחות שטח פיזי ועדיין להעניק חויית נגינה משכנעת. סוג הפסנתר הנפוץ ביותר בימינו לשימוש ביתי, אימון ולימוד נגינה. מרביתם דורשים הצבה על סטנד קלידים סטנדרטי, אך עבור חלק גדול מהם ניתן לרכוש סטנד עץ ייעודי תמורת כמה מאות שקלים נוספים.
פסנתר במה – סוג של פסנתר דיגיטלי נייד שמיועד באופן ספציפי לקלידנים מופיעים הזקוקים לכלי גמיש ככל האפשר, אך עדיין מעוניינים בתחושה ומגע של פסנתר אקוסטי. הם מתוכננים לכסות כמה שיותר פונקציות עם מאגרי אפקטים גדולים ומאות סוגי צליל ולעתים כוללים פונקציות מתקדמות כמו טעינה של סוגי צליל חדשים לתוך המכשיר, הקלטה רב-ערוצית ועוד.
פסנתר רהיט – הוא סוג של פסנתר דיגיטלי הבנוי במארז עץ עם רגליים ופדלים מובנים, ומתוכנן לחקות גם את המראה החיצוני האלגנטי של הפסנתרים האקוסטיים המקוריים. פסנתרי רהיט נוטים להיות גדולים, כבדים ויקרים יותר מהפסנתרים הדיגיטליים הניידים על אף שגם הם בדרך כלל קטנים יותר בהשוואה לפסנתר אקוסטי סטנדרטי. מארז העץ שלהם אמנם הופך אותם למסיביים ומגושמים יותר, אך לעתים קרובות היצרניות עושות בו שימוש על מנת להעצים את תהודת הרמקולים של הכלי.
לפרטים נוספים וקטלוג פסנתרים דיגיטליים הקליקו כאן.
אורגן חשמלי – מקור ה-"אורגן" הוא כלי מקלדת מתקופת האימפריה היוונית שמייצר צליל באמצעות מערכת של צינורות מים. משם הוא התפשט לכיוון מערב אירופה ולבסוף תפס את מקומו כאחד הכלים החשובים של הכנסייה הקתולית. ה-"עוגב" (Pipe Organ) הוא הגרסא של הכנסייה לאורגן המים, כלי שעושה שימוש בדחף של אוויר דרך מערכת של צינורות באורכים שונים כדי לייצר צליל. עם השנים, הכלי זכה לאין-ספור חידושים בגרסאות שונות ומשונות כאשר בשנות 40' החלו לצאת הדגמים הראשונים שפעלו באופן אלקטרוני לחלוטין ויועדו לשימוש ביתי. כיום המילה "אורגן" מזוהה בעיקר עם כלי מקלדת דיגיטליים שמזכירים תחנות עבודה. "אורגן מזרחי" למשל הוא כלי נגינה אלקטרוני המציע סוגי צליל אוריינטליים, ליוויים בסגנון ים-תיכוני ורבעי טונים שמאפשרים לנגן סולמות ערביים. אלה הם כמה מהאורגנים החשמליים שהפכו עם השנים לאייקון בקרב מוזיקאים ברחבי העולם, ועדיין ניתן למצוא את האופי הייחודי שלהם משולב כחלק ממאגרי צליל של כלי נגינה ותוכנות מחשב שונות:
Hammond Organ – האורגן החשמלי מבית Hammond היה מבין הראשונים מסוגו, ויצא בשנות ה-30' המוקדמות. גם הוא שינה מעט את אופן הפעולה שלו מספר פעמים לאורך שנות הייצור הרבות שלו, אך במקור צליל ה-Hammond הוא תוצאה של יצירת זרם חשמלי באמצעות רכיבים אלקטרו-מגנטיים סיבוביים (Tonewheel) הממוקמים בצמוד לרכיבי הגברה (Pickups). הכלי איפשר עיצוב צליל מותאם אישית באמצעות סדרה של ידיות מתכת (Drawbars), כאשר כל אחת מהם מייצגת תדר אחר (בדומה לצינורות של עוגב). משיכה של הידית כלפי הנגן מגבירה את התדר הספציפי בצליל הכלי עליו היא אחראית ודחיפה שלהם כלפי פנים מנמיכה את הווליום. הצליל של ה-Hammond מזכיר במידת מה עוגב והוא שווק בהתחלה בעיקר כאלטרנטיבה זולה יותר עבור כנסיות. רבים מהדגמים כוללים גם פדאלים עבור תווי בס, מה שמאפשר לקלידן ללוות את נגינתו עם תפקידי בס באמצעות הרגליים. האורגנים של Hammond זכו להצלחה בין-לאומית מסחררת, והצליל שלו משמש אחת מאבני הבסיס של סגנונות כמו ג'אז, גוספל, פופ ורוק עד ימינו. אחד הדגמים של החברה שזכו לפופולריות הרבה ביותר הוא ה-B-3, שהגיע יחד עם רמקול ייחודי בשם "Leslie". ה-Leslie הוא למעשה קופסת עץ גדולה, הכוללת אלמנטים "וופר" לייצור תדרים נמוכים ו-"טוויטר" לייצור תדרים גבוהים ממש כמו כל רמקול סטנדרטי. אך בשונה מרמקולים רגילים, האלמנטים הללו ממוקמים במרכז המארז על מנוע סיבובי. כאשר הקלידן ניגן ב-Hammond, המנוע סובב את האלמנטים על מנת להשתמש בתופעה פיזיקלית בשם "אפקט דופלר" המשפיעה על העוצמה בדומה לאפקט Tremolo ועל גובה הצליל (Pitch) בדומה לאפקט Vibrato ובכך להעניק לצליל גוון ייחודי. בין אין-ספור הלהקות והאמנים שהשתמשו באורגנים חשמליים מבית Hammond במהלך ההיסטוריה תמצאו את Sly and the Family Stone, Allman Brothers, James Brown, Steve Winwood, Procol Harum, Booker T. Jones, Tori Amos, Keith Emerson (Emerson, Land & Palmer), John Paul Jones (Led Zeppelin), Ray Manzarek (The Doors), Jon Lord (Deep Purple), Ron McKerman (Greatful Dead), Billy Preston (The Beatles, The Rolling Stones), Rick Wright (Pink Floyd), Rick Wakeman (Yes), Mike Oldfield, Cory Henry ועוד רבים וטובים.
Vox Continental – אורגן פופולרי מבית Vox האנגלית שנודע גם בכינוי "קוני" (Connie). הוא יצא לראשונה בשנת 1962 ותוכנן להוות תחליף קומפקטי יותר לאורגני ה-Tonewheel המסיביים כמו ה-Hammond, עבור מוזיקאים מופיעים. הוא עושה שימוש במעגלי טרנזיסטור ובעל צליל שניתן לתאר כ-"בהיר", "דק" ו-"אוורירי". גם לאחר הפסקת ייצור הדגם ב-1970 הוא נשאר פריט נחשק על ידי קלידנים בכל העולם. ניתן לשמוע את ה-Continental באין-ספור להיטים משנות ה-60' וה-70' בין השאר בהקלטות של The Beatles, The Doors, The Animals, Greatful Dead, The Velvet Underground, Elvis Costello ועוד.
Farfisa Organ – הוא סוג נוסף של אורגן חשמלי שיצא לראשונה ב-1964 וניתן למצוא אותו מרוח על הקלטות מצליחות משנות ה-60' ועד ימינו. בכנס NAMM של 1968, החברה האיטלקית הציגה לעולם סדרה חדשה בשם Professional, שעשתה שימוש בטכנולוגיה חדשנית בשם "FAST" עם טרנזיסטורים מסיליקון. הייצור של אורגנים חשמליים דעך ב-1970, ורבים אותה תקופה סברו שהסינתיסייזרים שהחלו להשתלט על השוק עומדים להפוך את האורגנים למיושנים ומיותרים. אולם בניגוד לציפיות, אורגנים דוגמת ה-Farfisa הצליחו לשמור על מעמדם ככלי נגינה נחשקים וכיום משתמשים בהם לעתים קרובות על מנת להעניק למוזיקה אופי "רטרו" מובהק של שנות ה-60'. הצליל של ה-Farfisa מזכיר במידה רבה את הצליל של ה-Vox Continental אך עם מעט יותר פאנצ' וחתימת צליל ייחודית שקל לזהות. בין האמנים המפורסמים שהשתמשו ב-Farfisa במהלך הקריירה תמצאו את Percy Sledge, Pink Floyd, Sly and the Family Stone, Led Zeppelin, Herbie Hancock, Blondie, XTC, Talking Heads, Elton John ו-Green Day.
אורגנית – היא כלי מקלדת בסיסי שנועד להוות תחליף פשוט במחיר נוח למי שמתחיל ללמוד פסנתר. היא מהווה אופצייה טובה עבור ילדים, כי היא מספקת את כל הדרוש לאימון קלידים בסיסי בתקציב שלא יגרור כאב לב גם אם יחליטו לפרוש מהתחום. בנוסף, קיימים גם מספר דגמי אורגניות קטנים ופשוטים יותר שיתאימו כצעצועים עבור פעוטות. בניגוד לפסנתר, הכולל באופן מסורתי 88 קלידים ( או 7 אוקטבות), מספר הקלידים באורגנית נע בדרך כלל בין 37 ל-61. תכונה נוספת שמבדילה בין הדגמים השונים היא הימצאותה של פונקצייה בשם "Touch Response" או "רגישות למגע". כשקלידן מנגן בפסנתר, העוצמה של כל אחד מהצלילים תהיה תלויה בעוצמה שבה הוא לוחץ על הקליד. במקרה של מכשירים אלקטרוניים, האפקט הזה לא מתקבל באופן אוטומטי ויש צורך בפונקציית ה-"רגישות למגע" כדי שתתאים לחיצה חלשה על הקלידים לצליל חזק ולחיצה חזקה לצליל עוצמתי יותר. נדגיש שלא כל האורגניות כוללות את האפשרות הזו, על אף שהיא קריטית עבור כל נגן קלידים בכל רמה. אם בכוונתכם ללמוד פסנתר אצל מורה, תיאלצו תוך חודשים ספורים להצטייד כלי הכולל לכל הפחות 61 קלידים ופונקציית רגישות למגע.
לפרטים נוספים וקטלוג אורגניות הקליקו כאן.
תחנת עבודה – היא כלי ייחודי שנועד להעניק את כל הפונקציות הדרושות עבור הלחנה, הקלטה והפקה של שירים שלמים באולפן או בהופעה, במארז קומפקטי. הן כוללות על פי רוב בין 61 ל-88 קלידים ורבות מהן אף עושות שימוש במנגנוני "קלידים שקולים" כדי לספק מגע פסנתר ריאליסטי. לעתים קרובות, המכשירים האלה מכילים ספריות ענק עם עשרות, מאות או אלפי סוגי צליל של כלי נגינה שונים, מגוון אפקטים ואפשרויות מודלציה, ליוויים אוטומטיים, מקצבי תופים מובנים, סיקוונסר מתקדם המאפשר הקלטה רב-ערוצית לתוך זיכרון פנימי רחב ועוד. בישראל, תחנת העבודה היא כלי נפוץ מאוד בקרב נגני קלידים – בעיקר מזרם המוזיקה הים-תיכונית. המגוון האדיר של הפונקציות והצלילים בתחנות עבודה מאפשר להרים בעזרתן הופעה חיה של איש אחד עם להקה וירטואלית שלמה שתלווה אותו ברקע ולכן הן נפוצות מאוד גם ככלי לליווי של ערבי קריוקי או שירה בציבור, עבור מופעי יחיד ועוד. לעתים קרובות תחנות עבודה מאפשרות עריכה מותאמת אישית של הצליל ואף ייבוא של סוגי צליל חדשים לתוך זיכרון המכשיר. בחיבור USB או MIDI פשוט למחשב, הן יהוו תחנת שליטה מעולה עבור תוספים וכלי נגינה וירטואליים באולפן וחלקן אף מציעות שליטה מתקדמת יותר בתוכנות הפקה ממוחשבות עם מיפוי אוטומטי של הכפתורים על המכשיר לפונקציות שבתוכנה. עם אין-ספור סוגי צליל, אפשרויות הקלטה ועריכה מתקדמות המאפשרות להגיע לרמה של שיר מוגמר וכל הפונקציות הנלוות שעולות על דעתכם (Arpeggiator, Layer / Split, Filters, Sampling ועוד) אפשר להבין מדוע תחנות עבודה הן כלי מועדף על מוזיקאים בדרכים, מפיקי מוזיקה ופסי קול, אולפנים מקצועיים ועוד.
לקטלוג תחנות עבודה הקליקו כאן.
סינטיסייזר – הוא בהגדרתו, כלי נגינה אלקטרוני המסוגל לייצר אות אודיו. בין אם הוא תוכנן להישמע כמו כלי נגינה מסורתיים דוגמת פסנתר, תופים או חליל ובין אם הוא מייצר צלילים אלקטרוניים עם אופי ייחודי – כל עוד הכלי איננו עושה שימוש במנגנון צליל מכני או דגימות צליל מוקלטות, מדובר בסינטיסייזר. כיום אחוז גבוהה מכלי המקלדת עושים שימוש במעגל חשמלי זה או אחר כדי לייצר צליל ולכן גם דגמים מסויימים של פסנתרים דיגיטליים, תחנות עבודה או אורגניות עשויוים ליפול תחת ההגדרה "סינטיסייזר". במקור אמנם, המונח היה מזוהה עם סוג מסויים מאוד של כלי מקלדת שהחל לזכות לשימוש רחב בהקלטות מוזיקה פופולריות בסביבות שנות ה-60' והשימוש בו הולך וגובר עד ימינו. לאחר הופעתם הראשונה בלהיטי פופ של הרכבים כמו Simon & Garfunkel ו-The Beatles, הם החלו לצוץ גם בהקלטות רוק מתקדם של אמנים כמו Yes, Pink Floyd, Emerson, Lake & Palmer, Genesis, Todd Rundgren ואף בשירי דיסקו. האמת היא שבני אדם ניסו לייצר כלי נגינה ממעגלים חשמליים עוד מהמאה ה-19', אך בשנים ההם יצאו לשוק מספר חידושים שהיוו לפריצת דרך בתחום כלי הנגינה האלקטרוניים – הסינטיסייזרים נעשו פשוטים יותר לשימוש, קומפקטיים וקלים יותר לנשיאה בדרכים. הסינטיסייזרים של התקופה ההיא היו חדשניים משום שהם הציעו לנגן שליטה חסרת תקדים באופי הצליל של כלי הנגינה שלו ואיפשרו להגיע לגווני סאונד שפשוט לא היו אפשריים עד אז. הם עשו שימוש במעגלים חשמליים אנלוגיים על מנת להפיק את האו, ולכן נקראו גם "סינטיסייזרים אנלוגיים". עם התפתחות הטכנולוגיה, החלו להשתחרר לשוק דגמי סינטיסייזרים שעשו שימוש ברכיבים דיגיטליים לחלוטין וכיום "סינטיסייזרים דיגיטליים" הם נפוצים יותר. אחוז לא מבוטל מדגמי ה-"סינטיסייזרים הדיגיטליים" תוכננו מתוך כוונה לחקות את אחיהם האנלוגיים, ועושים שימוש באלגוריתמים מחוכמים כדי להישמע כמוהם. עם התפתחות המחשב האישי והמהפיכה הדיגיטלית, החלו לצאת לשוק גרסאות וירטואליות ממוחשבות של סינטיסייזרים. כיום, תוכנת מחשב מסוגלת לחקות את צלילי הסינטיסייזרים המקוריים לרמה גבוהה מאוד של דקויות וחלקן מציעות שיטות סינתזה חדשניות ומאפשרות להגיע לגווני צליל ייחודיים. סינטיסייזרים הפכו לחלק בלתי נפרד מהמוזיקה הפופולרית בת-ימינו. הם מהווים את הבסיס לכל סגנונות המוזיקה האלקטרונית ורכיב חשוב של סגנונות כמו Pop, R&B, Soul, Dance, Rock, Indie ואפילו Metal. כאמור בימינו אין צורך ברכישה של מוצר פיזי כדי לנגן על סינטיסייזר, משום שתוכנות מחשב נוטות להיות זולות יותר ופשוטות יותר לרכישה, על אף שקלידנים רבים מעדיפים את זרימת העבודה והמגע הייחודי של כלי אמיתי והדבר עלול להוות יתרון עבור מוסיקאים מופיעים. כיום גם דגמים של תחנות עבודה ואפילו פסנתרים דיגיטליים כוללים לעתים ם מספר סוגי סינטיסייזרים מובנים.
לפרטים נוספים וקטלוג סינטיסייזרים הקליקו כאן.
מקלדת שליטה – הידועה גם בכינוי "מקלדת MIDI", היא כלי עם קלידי פסנתר וללא מנוע צליל פנימי שנועד לשליטה בכלי נגינה וירטואליים המותקנים על המחשב או בכלים חיצוניים כמו סינטיסייזר או מכונת תופים. התפתחות הסטנדרט עבור פרוטוקול הנתונים של כלי הנגינה אלקטרוניים בשנות ה-80' (שידוע גם בשם MIDI, או Musical Instrument Digital Interface) הביאה למצב שנגנים היו מסוגלים לסנכרן בין מספר כלי מקלדת שונים שלהם כך שיישלטו ממקלדת אחת. בנוסף, עם התפתחות הטכנולוגיה החלו לצאת תוכנות מחשב שהיוו תחליף דיגיטלי לכלי נגינה – או בשמם הרשמי "כלי נגינה וירטואליים". כלי נגינה וירטואליים הם תוכנות מחשב שלעתים קרובות מבוססות על הקלטות של כלים אמיתיים. בכלי נגינה וירטואלי של פסנתר למשל לעתים קרובות ישולבו דגימות צליל מוקלטות מפסנתר אקוסטי אמיתי עבור כל אחד מ-88 הקלידים במספר רמות עוצמה. ישנם אין-ספור כלי נגינה וירטואליים, מפסנתרים דרך חצוצרות ועד קונטרבס, ורבים מהם חינמיים וניתנים להורדה חופשית מהאינטרנט. כיום מרבית מקלדות שליטה מסוגלות להתחבר למחשב בכבל USB, וזה אומר שכל אחד יוכל לרכוש מקלדת שליטה פשוטה ולהתחיל ליצור קטעים מוזיקליים מלאים עם כלי הנגינה
לפרטים נוספים וקטלוג מקלדות שליטה הקליקו כאן.
איך מתקדמים מכאן?
הכלים שהזכרנו עד כה מהווים את הבסיס ל-"פלטת הצבעים" של הקלידן וניתן לשמוע אותם במוזיקה פופולרית עד ימינו. כאמור, רכישה של קלידים כיום היא משימה קלה ביחס לעשורים שעברו. היצע הדגמים הוא בלתי נתפס והטכנולוגיה זולה משמעותית מבעבר. בנוסף, יצרניות כלי הנגינה משכללות את מוצריהן באופן מתמיד וכיום הגבול בין כלי הנגינה המסורתיים לאלו המודרניים הוא איננו ברור כמו בעשורים הקודמים. כמעט כל כלי נגינה חשמלי כולל רשימה עמוסה של פונקציות מובנות ובנק צלילים מגוון, כך שאין זה דבר נדיר למצוא פסנתר דיגיטלי מודרני המציע גם סוגי צליל בסגנון Fender Rhodes או תחנת עבודה עם סינטיסייזר מובנה. עבור מי שעובד עם מקלדת שליטה, היצע הצלילים הוא בלתי מוגבל – משום שתמיד ניתן להוריד כלי נגינה וירטואליים נוספים מהאינטרנט ולהפעיל עליהם אפקטים כאוות נפשיכם מתוך המחשב.
עם זאת, על הקלידן לשאול את עצמו מה התכונות החשובות לו בכלי הנגינה שלו לפני שנוכל להמליץ על כלי אידאלי עבורו. בעוד ההעדפות האישיות הללו משתנות מאדם לאדם ונוטות להתפתח עם הניסיון על הכלי, ישנם מספר קווים מנחים שנוכל לשים עליהם את האצבע. ראשית, במידה והנגן לומד או מתכנן ללמוד פסנתר יותר מכמה חודשים, אין מנוס מרכישה של כלי עם רגישות למגע, 7 אוקטבות ומנגנון קלידים שקולים. אחת האופציות הנוחות ביותר עבור תלמידי נגינה היא הפסנתר דיגיטלי פשוט, על אף שלעתים קרובות בשנה או השנתיים הראשונות ניתן להסתפק באורגנית. בנגינה של יצירות שנכתבו לפסנתר יש לעתים קרובות צורך במקלדת מלאה של 88 קלידים. בנוסף, נגנים המורגלים לנגינה על פסנתר אקוסטי מהשיעורים אצל מורה הנגינה יתקשו לנגן על כלי ללא מנגנון של קלידים שקולים, ואם יורגלו לנגן ללא מנגנון כזה הם עלולים להיתקל בקשיי טכניקה כאשר ינסו לנגן על פסנתר אמיתי. כיום, ניתן למצוא פסנתרים דיגיטליים שנועדו לאימון ביתי בסיסי במחירים נוחים.
אבל מה לגבי מי שכבר יש לו רקע בעולם הנגינה ורק מחפש כלי חדש לעורר את ההשראה? אין בהכרח צורך ברכישה של כלי פיזי על מנת לייצר קטעים מוסיקליים שנשמעים כמו פסנתר, אורגן או סינתיסייזר בתוכנות הקלטה על המחשב – אך הדבר הכרחי במידה והקלידן משתתף בחזרות או הופעות בהן יידרש לנגינה חיה. עבור קלידנים עם חוש טכנולוגי מפותח יותר, מערך של מקלדת שליטה ומחשב נייד עשוי להוות את השילוב האופטימלי לנגינה עם הרכב, כאשר כמעט כל סוג צליל בעולם זמין להם במרחק של כמה לחיצות. אחרים מעדיפים את זרימת העבודה הזריזה והמגע הישיר בכלי תחת האצבעות ועשויים להרוויח יותר מרכישה של כלי נגינה אמיתי. אם אתם שייכים לאסקולה הזו, רק תזכרו שגם אם אין לכם תקציב להשקיע בשלב זה בצי של כלי מקלדת מכל הסוגים (או יכולת לוגיסטית לנייד אותם) תוכלו להתקרב לחוויה הזו על ידי עבודה עם כלי ייעודי למוסיקאים מופיעים כמו תחנת עבודה, שתציע אין-ספור סוגי צליל ואפשרויות שליטה תחת ממשק אחד. בכל רכישה של כלי מקלדת פיזי יש לוודא שמגע הקלידים שלו מתאים לסגנון הנגינה שלכם. מי שיש לו רקע בנגינה על פסנתר בדרך כלל יעדיף מקלדות עם קלידים שקולים, בעוד מוסיקאים כמו בסיסטים או נגני גיטרה שרוצים לשלב מקלדת בארסנל שלהם לרוב יהנו יותר ממקלדות עם מנגנון קלידים קל ומהיר.
למידע נוסף וייעוץ אישי תמיד מוזמנים לפנות אלינו בטלפון, בוואטסאפ, דרך מחלקת "צור קשר" באתר או בסניפים.
