כרטיס קול

כרטיס קול אידיאלי לאולפן ביתי

כרטיס קול הוא אביזר שמהווה את לב האולפן המודרני. אם בעבר הקלטת אודיו הייתה תהליך שכולל טייפ סלילים גדול ומסורבל, הרי שהיום מרבית ההקלטות - בין אם מדובר באולפנים ביתיים או מסחריים, תעשיית המוזיקה, הטלוויזיה או הקולנוע - כולן מתבצעות על מחשב. שער הכניסה דרכו צלילים יזרמו פנימה והחוצה מהמחשב שלכם הוא כרטיס הקול והוא ישפיע במידה רבה על איכות השמע וההקלטה שתוכלו להפיק באולפן.

תוכן עניינים

למה בכלל צריך כרטיס קול לאולפן?
קדם-מגבר
ממירים
תעבורת נתונים
כניסות ויציאות
הקלטת מיקרופון
הקלטת גיטרות חשמליות ובס
הקלדת קלידים, סאמפלרים, סינתיסייזרים ומכונות תופים
הקלטת מערכות תופים
חיבורים נוספים
MIDI
חיבוריות דיגיטלית
פונקציות נוספות
עיבוד צליל מובנה
דרייבר
חיווט

כמעט כל מחשב בימינו כולל כרטיס קול בסיסי מובנה, שכן בלעדיו אי אפשר היה לחבר כל רמקול או אוזנייה למכשיר. למרות זאת, אלו מאיתנו שמעוניינים להקליט אודיו באיכות גבוהה, בין אם עבור פודקאסטים, סרטוני YouTube או הפקת מוזיקה, יזדקקו לכרטיס קול מעט מתקדם יותר.

למה בכלל צריך כרטיס קול לאולפן?

בתור התחלה, כרטיס קול המובנה בלפטופ או מחשב נייח על פי רוב יציע חיבוריות מוגבלת ביותר, עם יציאה או שתיים לרמקולים או אוזניות וכניסת מיקרופון יחידה. מרבית המיקרופונים שנועדו לשימוש אולפני כוללים יציאת XLR, בעוד כניסות המיקרופון של רוב כרטיסי הקול המובנים במחשב הנן מסוג 3.5 מ"מ. בנוסף, מוניטורים אולפניים מצריכים על פי רוב זוג יציאות 6.3 מ"מ בעוד כרטיסי קול בסיסיים בדרך כלל כוללים יציאת 3.5 מ"מ יחידה. גם אם כניסת מיקרופון אחת מספיקה לכם, כנראה שתיאלצו להשתמש במתאמים לא שגרתיים רק כדי להיות מסוגלים להקליט, מה שבאופן כללי נוטה לגרוע מאיכות האות.

כרטיס קול פנימי פשוט

מעבר לחיבוריות המוגבלת, הסיבה העיקרית שמומלץ לעבוד עם כרטיס קול שתוכנן ספציפית לעבודה אולפנית היא איכות האודיו. חדירת רעש להקלטה היא בעיה נפוצה בעבודה עם כרטיסי קול זולים, כמו גם עוצמת אודיו נמוכה מדי שנובעת מאי התאמה בין העכבה החשמלית של האות המגיע מהמקור לזו של הכניסה ו-Latency גבוה - כלומר זמן תגובה ארוך מרגע שתשירו או תנגנו ועד שהצליל ייקלט במחשב, מה שמקשה על הקלטה בשכבות או עבודה עם Playback.

שימוש בכרטיס קול אולפני ישפר משמעותית את איכות ההקלטה שתוכלו להגיע אליה באולפן כמו גם את איכות השמע שתקבלו דרך הרמקולים או האוזניות שלכם, עובדה שתשפר בתורה את טיב ההחלטות שתוכלו לבצע לגבי עיבוד ועריכה של האודיו שאתם מקליטים. אבל מה בדיוק הופך את האיכות של כרטיסי קול אולפניים למוצלחת כל כך?

קדם-מגבר

כרטיסי קול מכילים על פי רוב רכיב בשם "קדם-מגבר" (Preamp) שנועד לאפשר עבודה עם מיקרופונים מקצועיים לשירה, דיבוב וכדומה. מרבית המיקרופונים לא כוללים מקור כוח כמו סוללה או חיבור קבוע לחשמל. הם מפיקים צליל על ידי המרת ויברציות עדינות של חלקים קטנטנים בשם "דיאפרגמה" (Diaphragm) ו-"סליל" (Voice Coil) הממוקמים בתוך שדה מגנטי לאות חשמלי. גם לאחר התרגום הזה של גלי קול לחשמל, האות שזורם החוצה מהמיקרופון הנו בעל מתח נמוך במיוחד (כ-0.01 וולט) וזקוק ל-"דחיפה" משמעותית כדי שאפשר יהיה להקליט או לשמוע אותו כראוי. כאן נכנס לתמונה רכיב הקדם-מגבר שמשולב כמעט בכל כרטיס קול.

שמיניית קדם-מגברים חיצונית

האות שזורם ברמקולים, אוזניות, כרטיסי קול, פלטות DJ ושאר ציוד הקלטה והגברה נקרא "Line Level" והוא בעל מתח חשמלי גבוה משמעותית מזה שמגיע ממיקרופונים (פי 1,000, אם להיות מדוייקים). הקדם-מגבר הוא הרכיב שאחראי לקבל את האות החשמלי החלש המגיע ממיקרופונים ולהגביר את המתח שלו לסטנדרט "Line Level" כך שניתן יהיה להקליט ולשמוע אותו כראוי והאופן שבו הוא עושה זאת ישפיע במידה רבה על אופי הצליל. גם כרטיסי קול פשוטים של מחשבים ניידים כוללים קדם-מגבר פשוט, אך כרטיס קול שנועד לשימוש אולפני יכלול על פי רוב קדם-מגבר ברמה גבוהה יותר ויעניק סאונד צלול ומלא.

בנוסף, מרבית המיקרופונים מסוג "קונדנסר", שנמצאים בשימוש רחב באולפנים בזכות הרגישות והדיוק שלהם, זקוקים לאספקה קבועה של חשמל שנקראת בשפה המקצועית "מתח פאנטום". קדם-מגברים של כרטיסי קול שנועדו לשימוש אולפני כוללים פונקצייה כזו שמאפשרת עבודה עם מיקרופון קונדנסר.

ממירים

כל המכשירים הדיגיטליים ובפרט מחשבים עובדים ברמה הבסיסית ביותר באמצעות קוד בינארי, שמייצג אותות חשמליים על ידי סדרות של 0 ו-1. אחד התפקידים העיקריים של כל כרטיס קול הוא להמיר אותות חשמליים שמגיעים ממקורות כמו מיקרופונים וכלי נגינה לפורמט דיגיטלי, כך שניתן יהיה לקלוט ולעבד אותם באמצעות מחשב ולשם כך כל כרטיס קול כולל רכיב בשם "ממיר".

הם עושים זאת על ידי דגימה של האות האנלוגי הרציף, באופן שמזכיר צילום תמונה, במרווח זמן קבוע שנקרא "קצב דגימה" (Sample Rate) ונמדד בקילוהרץ (kHz). לאחר הדגימה, הממיר מבצע ניתוח של האודיו והפקת ייצוג מספרי עבורו שמהווה את האות הדיגיטלי. באופן כללי, ככל שפרק הזמן שעובר בין דגימה לדגימה הנו נמוך יותר, כך ההמרה תהיה מדוייקת יותר ותשקף יותר פרטים של אות האודיו המקורי. עם זאת, ההבדלים שמתקבלים כתוצאה מעבודה בהגדרות קצב דגימה שונות הם כל כך עדינים שבדרך כלל האוזן האנושית לא תוכל לחוש בהם. למרות שבימינו תוכלו לקנות כרטיס קול לאולפן ביתי שמגיע לקצב דגימה של 192kHz, הסטנדרט במרבית האולפנים המקצועיים עדיין עומד על 44.1kHz או 48kHz בעולם הפס-קול עבור טלוויזיה וסרטים.

בעוד כל כרטיס קול כולל ממיר פנימי, אולפנים רבים רוכשים ממירי AD/DA חיצוניים יוקרתיים כדי לשפר את איכות ההקלטה.

אם קצב הדגימה הוא הנתון שקובע באיזו מהירות הממיר "יצלם" את או האודיו על מנת לנתח אותו ולהמיר אותו לאות דיגיטלי, אז הנתון שקובע באיזו איכות תהיה ה-"תמונה" נקרא "עומק סיביות" (Bit Depth). מבלי להיגרר להסברים טכניים מפותלים, לעומק הסיביות השפעה משמעותית על היכולת של הכרטיס לתרגם אותות אנלוגיים לדיגיטליים באופן נאמן למקור וללא רעש. מוזיקה על CD עושה שימוש באופן סטנדרטי בעומק סיביות של 16-Bit, שמעניק טווח דינמי מצומצם יחסית של 96dB - מה שאומר שמידה מסויימת של רעש תישמע בקטעים שקטים של המוזיקה. הסטנדרט בעבודה אולפנית עומד על 24-Bit, מה שמעניק טווח דינמי של 144dB ומצמצם משמעותית את רמת הרעש. כיום, כרטיסי קול מסויימים מסוגלים להגיע עד 32-Bit.

למרות שכמעט כל כרטיס קול בימינו כולל סוג מסויים של ממיר מובנה הפועל בהגדרות סטנדרטיות של קצב דגימה ועומק סיביות, אולפנים מקצועיים לעתים קרובות מוציאים סכומי כסף לא מבוטלים על ממירים חיצוניים יוקרתיים. זאת משום שלרכיב זה השפעה מכרעת על הדיוק והצלילות של אות האודיו והוא מהווה את אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר בין כרטיסי קול פשוטים ליקרים ביותר.

תעבורת נתונים

כאמור, כל כרטיס קול עושה שימוש בפורמט דיגיטלי כלשהו לצורך תעבורת נתונים אל המחשב וחזרה. סוגי החיבורים הנפוצים לצורך זה הנם:

USB 2.0 - פורמט נפוץ לתעבורת נתונים מהירה המתאים עבור כרטיסים בעלי ערוצים בודדים.
USB 3.0 - פורמט נפוץ, מהיר משמעותית מ-USB 2.0 ומתאים במיוחד לעבודה עם אודיו.
FireWire - חיבור שהיה נפוץ בעבר בעיקר על מחשבי Mac וכיום הוחלף כמעט לחלוטין על ידי חיבורים חדשים יותר כמו USB 3.0 ו-Thunderbolt.
Thunderbolt - סטנדרט תעבורת הנתונים המהיר ביותר כיום שנפוץ בעיקר על מחשבי Mac אך נתמך גם במחשבי PC עם חומרה מתאימה.
PCIe - צורת חיבור עבור רכיבים פנימיים של מחשבים ישירות ללוח האם. כרטיסי קול מסויימים נועדו להתקנה בתוך מארז המחשב עצמו, וחיבור ישיר ללוח האם מעניק להם תעבורת נתונים זריזה במיוחד ו-Latency אפסי.

כניסות ויציאות

כל כרטיס קול כולל יציאה כלשהי להזרמת נתונים דיגיטליים למחשב (על פי רוב כבל USB) וחלוקה פנימית למספר קטעים הנקראים "ערוצים". לכל ערוץ של הכרטיס קיימת נקודת מפגש עם ציוד חיצוני הכוללת מחבר אודיו כלשהו. נקודות המפגש המשמשות לתעבורת אות מהכרטיס אל תוך המחשב, כמו למשל לצורך חיבור של גיטרה או מיקרופון לצורך הקלטה, נקראות "ערוצי כניסה" בעוד אלו המשמשות לתעבורת נתונים מתוך המחשב החוצה, כמו אלו המשמשות לחיבור רמקולים, נקראות "ערוצי יציאה".

המחברים הנפוצים של כרטיסי קול

לכמות הערוצים הדרושה לכם חשיבות מכרעת בבחירת כרטיס קול מתאים עבורכם. כמות ערוצי הכניסה תקבע כמה מקורות אודיו תהיו מסוגלים להקליט בו-זמנית. מספר גדול יותר של ערוצי יציאה עשוי להיות שימושי עבור עבודה עם אפקטים חיצוניים או חיבור של מספר מוניטורים, מגברי אוזניות וכדומה.

בעוד כרטיסי הקול הבסיסיים ביותר כוללים ערוץ כניסה אחד בלבד, ישנם מגוון כלי נגינה דוגמת קלידים או סינתיסייזרים שדורשים בדרך כלל 2 ערוצים לפחות והקלטת מערכת תופים באופן מסורתי דורשת כ-8 מיקרופונים. ככל שתבחרו כרטיס קול עם מספר גבוהה יותר של ערוצים תיהנו מחיים קלים יותר במהלך העבודה באולפן, תדרש מכם פחות התעסקות עם חיבור וניתוק של כבלים בכל פעם שתרצו להקליט כלי נגינה חדש ותהיו מוכנים להקלטת מספר גדול יותר של מוסיקאים בנגינה חיה - אך ההשקעה בכרטיס תגדל בהתאם.

כרטיס קול של 8 ערוצים מבית Focusrite

אם כל מטרתכם היא הקלטה של דיבוב או יצירת סרטונים כנראה שתסתפקו בכרטיס קול בעל ערוץ כניסה יחיד. עבור מי שרוצה ליצור מוזיקה בבית לעומת זאת, כמעט תמיד נמליץ על רכישה של כרטיס קול עם זוג כניסות לפחות, כדי שיוכל לעבוד בסיטואציות הדורשות 2 כניסות אם ירצה לעשות זאת בעתיד, כמו: הקלטה של קלידים או סינטיסייזרים, עבודה עם אפקטים סטריאופוניים ועוד.

הקלטת מיקרופון

רובם המכריע של המיקרופונים כוללים יציאת XLR ועל כן כמעט כל כרטיס קול שתבחרו יציע כניסת אחת כזו לפחות. מעבר להקלטת שירה, מיקרופונים הם גם דרך טובה להקליט מגוון כלים אקוסטיים כמו תופים וכלי הקשה, גיטרה קלאסית או אקוסטית, פסנתרים ואפילו מגברים של גיטרה חשמלית או בס.

בעוד חלק מהגיטרות האקוסטיות והקלאסיות כוללות רכיבי הגברה שמאפשרים חיבור ישיר שלהן לכרטיס הקול, ברוב המכריע של המקרים הקלטה באמצעות מיקרופון תעניק צליל עשיר יותר. זאת משום שההגברה המובנית נועדה בעיקר לשימוש בהופעות חיות, בהן יש צורך לצמצם את הקליטה של רכיב ההגברה כדי למנוע בעיות אקוסטיות ופידבק על הבמה.

לחיבור מיקרופון לכרטיס קול דרוש כבל XLR סטנדרטי

עבור הקלטות שירה כמעט תמיד נעשה שימוש במיקרופון קונדנסר, שהוא סוג מיקרופון רגיש במיוחד שמסוגל לספק צליל מדוייק ומלא פרטים. הקונדנסר יתאים מאוד גם עבור תופים ופרקאשן, גיטרות קלאסיות ואקוסטיות ושאר כלים אקוסטיים ויצריך מכרטיס הקול שלכם פונקציה מיוחדת בשם "מתח פאנטום" שתסומן ב-"+48V".

הקלטת גיטרות חשמליות ובס

בדומה לגיטרות אקוסטיות או קלאסיות מוגברות, גם גיטרות ובס חשמליות מסוגלות בדרך כלל להתחבר ישירות לכרטיס קול ללא צורך בציוד נוסף. החיבור נעשה על ידי יציאת 6.3 מ"מ (שנקראת לעתים קרובות PL או TRS) מיציאת האלקטרוניקה של הגיטרה לכרטיס.

עם זאת חשוב לציין שרכיב ההגברה של כלים חשמליים (או ה-"Pickup") הוא בדרך כלל פסיבי, כלומר לא עושה שימוש בסוללה. מהסיבה הזו, המתח של האות המגיע מכלים אלו הוא נמוך במיוחד והעכבה שלו גבוהה. זאת אומרת שעל מנת להביא אותם לסטנדרט ה-"Line Level" שציינו מוקדם יותר תדרש הגברה של המתח והנמכה של העכבה - אחרת האות המגיע מהכלי ישמע חלש ואנמי. לביצוע הפעולה הזו בדיוק נועדו רכיבים בשם "קופסאות DI", אולם בימינו מרבית כרטיסי הקול כוללים כניסות מיוחדות הכוללות DI מובנה.

ערוצים על כרטיס קול שנועדו לחיבור ישיר של גיטרות ובס חשמליות על פי רוב יסומנו בכיתוב "Hi-Z" ומרביתם כוללים לפחות אחד או שניים כאלו. למרות היכולת הזו של מרבית כרטיסי הקול המודרניים, חיבור ישיר של גיטרות למחשב נוטה להישמע מעט יבש או צורם. מגבר טוב תמיד יעניק להן מעט חום ואופי ועל כן הן מוקלטות בדרך כלל באופן מקצועי על ידי מיקום של מיקרופון על המגבר. עבור מגברים של גיטרות חשמליות על פי רוב נעשה שימוש במיקרופון דינמי או ריבון, שמסוגל להתמודד עם העוצמה שלהם ביתר קלות.

הקלטת מגברים באולפן הביתי עשויה להיות משימה מורכבת, בעקבות הצורך בציוד נוסף והעוצמה הגבוהה שלהם. מהסיבה הזו, יוצרים ומפיקים רבים באולפן הביתי משתמשים בתוכנות מחשב בשם "מדמי מגברים" שמוסיפות צבע לצליל.

הקלטת קלידים, סאמפלרים, סינתיסייזרים ומכונות תופים

המשותף לכל אלו הוא העובדה שהם כמעט תמיד מזרימים החוצה אודיו בעוצמת "Line Level", שהיא כאמור עוצמת העבודה הסטנדרטית של ציוד אודיו מקצועי כמו כרטיסי קול, מיקסרים ועוד. מהסיבה הזו, כלים אלה הם הפשוטים ביותר להקלטה ובדרך כלל דורשים כבל 6.3 מ"מ סטנדרטי בלבד לחיבור ישיר לכרטיס קול.

תכונה משותפת נוספת של מקורות אלו היא העובדה שרובם בדרך כלל עושים שימוש ביציאה סטריאופונית, בייחוד אם הם מציעים אפקטים מבוססי מרחב כמו Reverb או Chorus סטריאופוני. אם ברשותכם אוסף של קלידים או סינתיסייזרים פיזיים, או שברצונכם לאסוף כאלה בעתיד, רצוי שתבחרו בכרטיס קול הכולל 2 ערוצי כניסה לפחות.

הקלטת מערכות תופים

הציוד הדרוש להקלטה של מערכות תופים תלוי במידה רבה במערכת ובהעדפות הנגן. מתופפים מסויימים יסתפקו במערכות מינימליסטיות של 5 או 6 חלקים, בעוד אחרים יעידיפו מגוון גדול יותר עם אוסף אדיר של סוגי מצילות, תופים ופרקאשן נלווים ועל כן יהיה צורך במספר גבוה יותר של מיקרופונים כדי לקלוט את כולם כהלכה.

בנוסף לגודל המערכת, גם לסגנון המוזיקלי ישנה השפעה מכרעת על אופן ההקלטה. בהקלטת מוזיקת ג'אז למשל לעתים קרובות נעשה שימוש במיקרופון יחיד, בדרך כלל מסוג קונדנסר עם דיאפרגמה רחבה, הממוקם מעל הראש של המתופף לפני או מאחורי המערכת - עובדה שמעניקה צליל טבעי וניטראלי.

אם תרצו להשיג צליל מעט מלא, מסיבי או עוצמתי יותר שאופייני לסגנונות כמו פופ או רוק, תצטרכו להוסיף מעט מיקרופונים לתערובת. לעתים קרובות, נעשה שימוש בזוג מיקרופוני קונדנסר מהסוג שציינו קודם, הממוקמים קצת מעל ראשו של המתופף ובמרחקים שווים מאיזור הסנייר ותוף הבס. תוספות נפוצות נוספות הן מיקרופון על תוף הבס שימוקם על סטנד נמוך, מיקרופונים הממוקמים צמוד לתופים (Close Mic) באמצעות סטנד "קלמרה" הנצמד לחישוק התוף על הסנייר והטמ-טמים ולעתים גם על מצילת ההיי-האט. כמה מיקומי מיקרופונים נוספים הם מתחת לתוף הסנייר, בתוך תוף הבס ומסביב למערכת בנקודות שונות בחלל כדי להוסיף למערכת תחושת מרחב.

כדי לספק חופש מקסימלי בעבודת המיקס כך שתוכלו לעצב את צליל התופים לתוצאה שתתאים לכם, מומלץ לרכוש כרטיס קול שכולל 8 ערוצי כניסה לפחות כדי שיאפשר לכם להתנסות עם מערכים שונים של מיקרופונים ומיקומים. שימו לב שלאור העובדה שהגברת מערכת תופים מתבצעת עם מיקרופונים בלבד,כל 8 הערוצים על כרטיס הקול צריכים קדם-מגברים ולפחות 1 או שניים מהם צריכים לספק מתח פאנטום.

חיבורים נוספים

הכניסות העיקריות שתמצאו על כרטיסי קול הן XLR ו-6.3 מ"מ ולעתים קרובות הם יעשו שימוש במחבר "קומבו" שמשלב את שני הסוגים. מעבר לכניסות ויציאות האודיו הנפוצות, כרטיסים רבים כוללים גם חיבוריות נוספת שמקלה על העבודה האולפנית וחוסכת שקעי USB פנויים.

MIDI

כרטיסי קול מסויימים מגיעים עם כניסה ויציאת MIDI, שהוא חיבור 5-פינים שהפך לסטנדרט בתעשיית הציוד המוזיקלי לתקשורת בין כלי נגינה ושאר ציוד אודיו אלקטרוני.

באמצעות שליחת אות MIDI מתוך מקלדת שליטה לתוך כניסת ה-MIDI של כרטיס הקול תוכלו לנגן על תוספים וירטואליים של כלי נגינה על המחשב. יציאת MIDI תוסיף לכם את האפשרות לצייר תפקידי נגינה בתוכנות הפקה במחשב ולשלוח אותן לכלי נגינה כמו סינתיסייזרים או מכונות תופים.

מרבית מקלדות השליטה בנות זמנינו כוללות מחברי USB כך שהן לא זקוקות לכניסת MIDI. עם זאת, כניסה ויציאת MIDI מסוגלות לפנות לכם שקעי USB על המחשב ולהקל על עבודה עם כלי נגינה אלקטרוניים.

חיבוריות דיגיטלית

חיבורים אנלוגיים כמו 6.3 מ"מ, XLR או RCA הם לא הצורה היחידה לתעבורת נתוני אודיו. רבים מכרטיסי הקול בשוק בימינו כוללים כניסה דיגיטלית. כאמור, כמעט כל כרטיס קול כולל קדם-מגבר אחד או יותר. אך אם ברשותכם קדם-מגבר חיצוני, תוכלו להשתמש בחיבוריות הדיגיטלית על מנת להוסיף ערוצי כניסה לכרטיס שלכם.

להבדיל מכבלים אנלוגיים דוגמת XLR, כבל המעביר נתונים דיגיטליים מסוגל להעביר מספר אותות אודיו פנימה והחוצה בעת ובעונה אחת. כך שאם ברשותכם קדם-מגבר חיצוני בעל 8 ערוצים ולכרטיס הקול שלכם חיבוריות דיגיטלית, תוכלו לחבר ביניהם באמצעות כבל יחיד על מנת להוסיף לכרטיס 8 כניסות. באופן הזה, רכישת כרטיס קול עם חיבוריות דיגיטלית תאפשר לכם הרחבה של מספר הכניסות בעתיד מבלי להיאלץ להחליף את כרטיס הקול עצמו, במידה ותבחרו לשדרג את האולפן בהמשך הדרך.

שימוש נוסף עבור חיבוריות דיגיטלית הוא עבודה עם כלי נגינה ומודולים הכוללים יציאות דיגיטליות, דוגמת מדמי מגברים או אפקטים דיגיטליים, כך שתצמצמו את מספר הפעמים שהאות עובר המרה מדיגיטלי לאנלוגי וחזרה ובכך תשמרו טוב יותר על האופי המקורי שלו. חיבוריות דיגיטלית משמשת גם לעתים קרובות לתעבורת נתונים בין קופסת הבמה, אליה מתחברים כל כלי הנגינה והמיקרופונים של מוסיקאים בהופעות חיות, אל מיקסר דיגיטלי באמצעות כבל יחיד.

הכבלים הנפוצים לחיבור דיגיטלי לכרטיס קול הנם:

AES/EBU - פורמט תעבורת נתונים דיגיטלי שפותח בשיתוף פעולה על ידי אגודת הנדסאי האודיו (Audio Engineering Society) ואיחוד השידור האירופי (European Broadcasting Union) על מנת לייצר סטנדרט של תעבורת אודיו באיכות גבוהה. יצא לראשונה ב-1985 ועבר שיפורים ב-1992 ו-2003. מסוגל להעביר עד 2 ערוצים דיגיטליים למרחקים של עד מאה מטר בגרסת הכבל המאוזן או עד 1,000 מטר בכבל לא מאוזן.
S/PDIF - פורמט תעבורת נתונים המבוסס על ה-AES/EBU שפותח בשיתוף פעולה בין חברת Sony ל-Philips ומספר יצרניות נוספות, ועל כן נקרא Sony/Philips Digital Interface או S/PDIF. פופולרי בעיקר בשוק ציוד האודיו הביתי, הוא מסוגל לשאת עד 2 ערוצי אודיו דיגיטליים או אות 5.1/7.1 למערכות סראונד למרחקים קצרים יותר של עד 10 מטרים.
ADAT - הוא פורמט תעבורת נתונים המבוסס במקור על סוג סליל מגנטי לנגני טייפ וכיום מתייחס בשוק האודיו המקצועי ליורשת הדיגיטלית של הטכנולוגיה הזו בשם ADAT Optical Interface או ADAT Lightpipe. היתרון העיקרי של פורמט זה על פני הקודמים ברשימה הוא העובדה שהוא מאפשר תעבודה של עד 8 ערוצים במקביל באמצעות כבל יחיד ובמקרים מסויימים אף יותר. כבלים אופטיים פשוטים המשמשים לתעבורת נתוני ADAT מסוגלים לבצע את עבודתם כהלכה למרחקים של עד כ-5 מטרים, בעוד היקרים ביותר שבהם עשויים להגיע עד לכ-15 מטרים. על ידי שימוש בכבל רשת (CAT5) בפורמט ADAT Lightpipe ניתן להרחיב את טווח העבודה האפשרי של הכבל לעד כ-150 מטר. בנוסף, שימוש בכבל רשת מגדיל את כמות הערוצים שיכולים לזרום בתוכו לעד כ-32.

פונקציות נוספות

בפסקאות הקודמות תיארנו את הפונקציות העיקריות שהופכות כרטיס קול מקצועי לנכס עבור אולפני הקלטות ביתיים ומקצועים כאחד. אך מעבר לשימושים בסיסיים אלו, דגמי כרטיס קול רבים שנועדו ספציפית לשימוש אולפני מציעים תוספות מעניינות שיקלו וייעלו את תהליך ההפקה והקלטה.

עיבוד צליל מובנה - כרטיסים רבים כוללים מעבד צליל מובנה (DSP), שעוזר להפחית מעומס העבודה המוטל על המחשב במגוון דרכים. הפונקציה הנפוצה ביותר שמציעים כרטיסי קול הכוללים רכיב כזה היא האפשרות לבצע מניפולציות שונות על הצליל, כמו הוספת Compressor, Equalizer או אפקט Reverb. מוסיקאים רבים מעוניינים לשמוע את עצמם במוניטור עם אפקט במהלך ההקלטה עצמה והפעלה של אפקטים על הצליל בזמן אמת מעמיסה במיוחד על כושר העיבוד של המחשב. בנוסף, הכיוון המדוייק של האפקטים בדרך כלל מתבצע בשלב המיקס שמגיע לאחר ההקלטה ונהוג לשמור החלטות מהסוג הזה לשלב שאחרי ההקלטה. מסיבות אלו האפקטים של המעבדים הפנימיים המוצעים בתוך כרטיסי קול בדרך כלל ישמעו במוניטורים בלבד ולא יוקלטו, זאת על מנת לאפשר לאמנים לשמוע את עצמם באופן אופטימלי תוך הפחתה של העומס על המחשב.
דרייבר - כמעט כל כרטיס קול דורש עבודה עם תוכנה שידועה בעולם המחשבים בשם Driver, שאחראית על תיאום אופטימלי בין הכרטיס למחשב. בנוסף, ה-Driver מאפשר שינוי של הגדרות בשם ה-Buffer Size וה-Sample Rate, שמאפשרות התאמה מקסימלית של אופן העבודה של הכרטיס ליכולות של המחשב. מעבר לתפקיד הפונקציונלי שה-Driver משחק לצורך סינכרון של שני המכשירים, רבים מהם מאפשרים שליטה בתכונות שונות של כרטיס הקול כך שהמשתמש יוכל לכוון הגדרות שונות כרצונו מבלי להוריד את העיניים מהמסך, כגון הגדרות ה-Gain של הערוצים, מתח פאנטום ועוד.
חיווט - ריבוי של ערוצי יציאה על כרטיס הקול מאפשר מגוון שימושים מעניינים. מעבר לחיבור מספר זוגות של מוניטורים במקביל, ניתן להשתמש בו על מנת להזרים ערוצים החוצה לעבודה עם אפקטים חיצוניים, מגברים ועוד. כרטיסים המאפשרים חיווט חופשי יאפשרו לכם להשתמש ביציאות האלו באופן סלקטיבי על ידי הגדרה בדרייבר של הכרטיס או בתוכנת ההפקה, כך שישלחו החוצה רק את האות הרצוי לכם. למשל, תוכלו להגדיר את התוכנה כך שתשלח דרך יציאה מסויימת רק את ערוץ האודיו עליו מוקלטת הגיטרה, להעביר אותה בפדאל אפקט דיסטורשן למשל ולהחזיר אותה לכרטיס מאחת הכניסות.